כלכלן מומחה למימון
מאמן כלכלי-התנהגותי

מאז שאני זוכר את עצמי היה בבית אישיו עם כסף. כל הזמן היה עניין סביב זה, אף פעם לא הרגשתי שיש לי אפשרויות בלתי מוגבלות אבל גם לא הרגשתי חוסר (ברוך ה'). גדלתי בבית רגיל לחלוטין, ממוצע, עם אמא במשרה יציבה ואבא בקבע. לכאורה, זה אמור להיות הכי פשוט נכון? 

​

כמה שנים אחרי שאבא השתחרר והפך להיות בעל עסק שעבר בעצמו כמה נפילות (כולל עוקץ של השותף שלו..)

העסק התחיל להיכנס לקשיים בגלל חובות והתחילו להגיע המכתבים, ההתראות ואפילו הדפיקות בדלת. 

​

"תגיד להם שאנחנו לא בבית". 

​

זה היה התפקיד שלי בגיל 7-8 במאמץ המשפחתי, להרחיק את אלו שבאים לקחת לנו דברים מהבית. 

​

לצערי,

זה לא ממש הזיז את התפיסה הכלכלית שלי לאיזה שהוא מקום. וגם כשאמא שלי הייתה יושבת בבקרים עם ערמות של מסמכים ומסכמת הוצאות במחברת הצהובה שלה, לא הבנתי מה הערך של זה, לא הבנתי למה צריך בכלל לעשות את זה.

​

יותר מזה,

עצם העובדה שכסף יכול להיעלם כי יש חובות, גרם לי תמיד לרצות "לנצל" אותו לפני שהוא נעלם. ככה זה היה עם השכר מעבודות כנער, ככה זה היה בצבא, ככה זה היה עם מענק השחרור ועם כספי הפקדון וככה זה המשיך למשך שנים!

​

אחרי הצבא עברתי לעיר ללא הפסקה והתחלתי לעבוד במד"א. הכנסתי משכורות מדהימות, אבל השד שיושב על הכתף תמיד לחש לאוזן: "תוציא את זה..." , "זה יעלם לך...". 

וגם כשהתחתנתי זה עדיין נמשך ככה. 

שנים על גבי שנים על גבי שנים. 

​

רק אחרי שמאיה, הבת הבכורה שלי נולדה, והיינו במצב רפואי לא פשוט איתה, מצב שגרם לנו להפסיק לעבודה למשך חודשיים ולהיות יום יום בבית החולים מהבוקר עד הלילה, רק אז הגיעה סוף סוף השיחה האיומה מהבנק.

​

"שלום עמית, מדברת [שם של פקידה, תדמיינו את ההיא שאתם מכירים] מהבנק. יש חריגה בחשבון ואני צריכה לדעת מה אתה עושה עם זה אחרת המסגרת מבוטלת ואנחנו נבטל את כרטיסי האשראי. אנחנו לא יכולים לאשר מסגרת בחריגה כל כך גדולה. מה נעשה?"

​

בנינו, נלחצתי..

מיד אמרתי לה שאני רוצה לקחת הלוואה ולסגור את החריגה (ההלוואה הזו עוד עברה כמה גלגולים מאז.. אבל זה כבר לפעם אחרת.. ) היא ביצעה את הפעולה, שלחה אליי מסמכים לחתימה והאירוע הסתיים. 

אבל, זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי נקודת מפנה חריפה כזו. יש לי עכשיו ילדה. אני לא יכול עוד להתעסק בשטויות ולעשות מה שבא לי וגם אשתי לא. אנחנו חייבים לקחת אחריות! 

​

השיחה הזו, היא מה שהוביל אותי לשנות את תפיסת העולם שלי, להתעמק ולחקור את הדרך שבה אני מקבל את ההחלטות הכלכליות עבור המשפחה שלי ועבור עצמי, וזה מה שהוביל אותי להתפתח בתחומים כלכליים וללמוד ניהול וכלכלה ברמה אקדמית. רק כדי להבין טוב יותר איך לקבל החלטות כלכליות נכונות יותר ולייצר לעצמי וודאות.

 

אני יודע בדיוק מה יש היום, מה יש מחר, מה יש בסוף החודש ואיך אני מסיים את השנה הזו ואיזה תוכניות יש לשנים הבאות.

ככה התפתחנו אשתי ואני ברמה האישית, הזוגית והכלכלית והגענו למצב שבו קנינו דירה ואנחנו מנהלים את הכספים שלנו בשיתוף פעולה ועם ראייה משותפת לעתיד.

​

אחרי שלמדתי את העקרונות והכלים של הכלכלה ההתנהגותית הצלחתי לייצר שינוי באופן שבו הכסף שלי מנוהל. פיתחתי מודעות גבוהה יותר, השתמשתי בכלים ומודלים כדי לקבל החלטות כלכליות בצורה מחושבת ובעיקר השקענו אשתי ואני בהתמדה על מעקב ובלמידה מתמדת על האופן שבו אנחנו מוציאים כסף ומקבלים כסף. זה גרם לנו להבין תובנה חסרת תקדים – המצב הכלכלי משתנה כל הזמן ואנחנו צריכים להיות מודעים לשינויים, אפילו לפני שהם קורים בפועל ולייצר להם תגובה מוכנה מראש.

למצב הזה אנחנו קוראים – "מצב מוכן".

 

במקביל לעבודה הפרטית שלנו על הכסף צברתי ידע עצום. עשיתי ניסויים וטעויות ויישמתי המלצות של מעל 340 מאמרים וספרים שעוסקים בהתנהגות ובכלכלה.